עבודה עברית 2 - נינט טייב, יונה וולך ומה שביניהם

ולא יכולנו לעשות עם זה כלום
אני לא רוצה להגיד על נינט טייב ולא מילה רעה אחת, ובטח ובטח אני לא מצהיר שהיא אינה אומרת את האמת, אבל קשה לי להאמין לה שהיא באמת חושבת שיונה וולך גאונה והשיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום", אותו מבצעת נינט בעבודה עברית 2 הוא שיר חודר ונוגע (כמו שהיא אמרה).
לא בגלל שזו נינט, ולא בגלל שהיא יוצאת כוכב נולד, ממש לא, מי שגורמים לי לפקפק בדבריה הם דווקא יונה וולך, שכתבה את מילות השיר ואילן וירצברג, שהלחין וביצע את השיר במקור.

אם נינט באמת הייתה חושבת את מה שהיא אמרה היא בחיים לא הייתה בוחרת דווקא בשיר הזה. כי בקודש הקודשים אסור לגעת, מפני שדבר מושלם משאירים שלם, מסתכלים מהצד ומתפעלים. נינט ללא ספק זמרת נפלאה אך באותה מידה היא פרשנית הלוקה בחסר, וכנראה שהרצון שלה לעשות משהו שלה גדול עליה, היא חסרת ניסיון והיא צריכה להבין שנגיעה בשירי משוררים זה לא סתם עוד דבר מגניב שהמפיקים והסובבים אותה מלהיבים אותה לגביו, יש תורה שלמה מאחורי זה.

אבל מה לעשות שכיום נינט טיב היא בעצמה קודש הקודשים, היא הדבר שכולם מסתכלים עליו מהצד ומתפעלים, ולכן היא מרשה לעצמה. האמת היא שזה כלל לא משנה באיזה שיר היא הייתה בוחרת, באותה מידה היא הייתה יכולה לבחור איזה שיר בינוני של ריטה או שלומי שבת ועדיין הייתה יוצרת את אותו האפקט, עדיין מיליוני מאמניה היו הולכים אחריה, סוגדים לקדושה, ומתפללים לצלילי הרינגטונים.
אם רמי קלינשטיין רוצה לבצע רוקפור ולעשות מעצמו צחוק, זו בעיה שלו, כשאיה כורם מבזה את יצירת המופת של ערן צור זה כואב, אבל ישכח תוך זמן קצר, אך לנינט יש, או לפחות אמורה להיות אחריות ציבורית ותרבותית על הדברים שהיא עושה. כי מעכשיו כולם ידעו לשיר את השיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום", כל ילד וילדה ידעו לזמזם את הלחן, כל נער ונערה ידעו את מילות השיר בעלפה, איך לא זה הרי עוד שיר של נינט. אבל אף אחד כמעט לא יידע מי זאת יונה וולך ואני בספק אם משהו ממעריצי נינט יודע, (כולל מבקרי התרבות השונים, המתרפסים גם הם יום, יום בפני נינט) שקיים שיר בעל אותו שם, עם אותו לחן ואותם מילים שהוא אולי השיר היפה ביותר ברוק הישראלי, אבל מה לעשות שלזמר המבצע אותו (ברמת שלמות יוצאת דופן) קוראים אילן וירצברג.
אחת המעריצות המושבעת ביותר של יונה וולך פנתה אליי לפני מספר ימים כשכולה רוטנת ועצבנית לאחר שהיא שמעה את הביצוע של נינט: "אני לא מאמינה, אני בשוק, אני שמעתי פתאום נינט שרה יונה וולך והזדעזעתי, הרסו לי את השיר". לי לא נותר אלא לעשות באופן מיידי שני דברים: האחד- להסכים איתה, והשני הוא להשמיע לה את הביצוע המקורי, ולשנות את דעתה באופן קיצוני: "ואוו, זה אחד משירי המשוררים הבודדים שיש התאמה בין המוסיקה למילים".

אני לא מאשים את נינט שהיא נהפכה לקדושה, שיש לה מאמינים רבים, היא הרי לא המליכה את עצמה, אנחנו, הציבור הישראלי משח אותה בשמן הקודש, אבל אם כבר הגעת לשם איך שהוא, לפחות תניחי להם, לכתבי העת הקדושים של התרבות הישראלית, תני לאנשים לבחור בעצמם איזה פסוק בתנ"ך התרבותי הם הכי אוהבים. הרב כדורי ז"ל היה גם הוא בעל מאמינים וחסידים רבים, גם הוא סחף אחריו בני אדם רבים שהלכו אחריו וקיבלו כל פסיק שאמר. אך לעומת נינט הרב כדורי לא היה מעז לקחת פסוק מהתנ"ך ולעוות אותו, הוא לא היה מחליש את כתבי העת הקדושים של הדת היהודית. הוא ידע לסחוף אחריו אנשים רבים ואף הצליח להגיע לדרגת "קדוש" אך הוא גם ידע שבקודש הקודשים לא נוגעים, שאת המעוזים האחרונים של הדת או במקרה שלנו, התרבות הישראלית, מכבדים.

יונה וולך נחשבת עדיין למשוררת מודרנית ואפילו גיבורת תרבות, ואסור שהיא תבלע אל תוך המערבולת המסוכנת של מקומות כמו "עבודה עברית", כוכב נולד, ועוד "כתבי עת קדושים" מסוגם. כי יונה וולך לא צריכה להעשיר כלכלית את נינט ומפיקיה. היא צריכה סה"כ שנסתכל עליה מהצד ונתפעל.
ולסיום, המסר שלי לכתבה, זה אפילו לא מסר, זו בקשה:
לכו ושמעו את הביצוע של אילן וירצברג לשיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום". ואם אתם לא עושים את זה, אל תשמעו את השיר בכלל.